תובנות מאוחרות / גיא חצרוני אָדָם מֻרְכָּב מִנּוֹף יַלְדוּתוֹ כָּל פִּסָּה הִיא חֵלֶק מִמַּאֲרָג פָּנִים רַבּוֹת לְנוֹף יַלְדוּת וְהוּא לוֹחֵשׁ לָנוּ מִי אֲנַחְנוּ מְזַמֵּר אֶת זְמִירוֹתָיו. אָדָם מַרְכִּיב אֶת נוֹף יַלְדוּתוֹ בְּכָל שָׁנָה נוֹסָף רֹבֶד בְּכָל שָׁנָה פְּרָטִים נֶעֱלָמִים מְסַפֵּר אָדָם לְעַצְמוֹ סִפּוּר שֶׁמַּתְאִים לְמִדּוֹתָיו וְהַזְּמַן מְתַעְתֵּעַ.
נכתב לרגל כנס מחזור 2021
מהלך תכנית ערב מחזור 73-79 וקטעי קישור
המערכון של נתן דטנר על הילטון.
רחלי ברוכים הבאים ערב טוב, ברוכים הנמצאים וברוכים המשתתפים מרחוק ברוכים המורים שבאו … (רוני זוהר ודבורה לוינטוב) אביר, שנבצר ממנו להגיע, ביקש למסור לכולם, שנה טובה, שנת בריאות וברכה.
רולי רופין בשבילי זה דשא, מגרשי ספורט, שקיות מים, טיולים, רפי, חברים, חברים, חברים
רחלי רופין בשבילי זה חברים, מעבדות, דשא, ספרייה, שיעורים מעניינים, שיעורי חקלאות, טיולים
רחלי בשיעורי התעמלות (היום חנ”ג) החימום היה ריצה – להקיף את המגרש או להקיף את האולם
רולי אצל שורה אח”כ היינו מקבלים כדור ומשחקים עד סוף השיעור ושורה העמיק בעיתון
רחלי ואצל דליה היינו מתעמלות ודליה/בושי… הקפידו להזכיר שמחזור זו לא מחלה.
רולי אנו את החימום נעשה בפעילות קלה – אנו נכריז על מאפיין ומי שהדבר נכון לגביהם יקומו. מי שכבר חגג 60 שיקום
רחלי מי שסיים/שרד את רופין ב-1979
רולי מי שעדיין גר בישוב שגר בעת הלימודים ברופין
רחלי רולי, מה עשית אחרי התיכון? ….
רולי מיד לאחר הבגרות האחרונה התגייסתי לצבא לגולני, אגב איתי ביחידה שרתו עוד 4 חברה מהשכבה אודי מיכאלי ז”ל שהיה איתי באותו צוות מיטה ליד מיטה, רון אשוח ז”ל, חובב שביט וברוך פינסלי יבדלו לחיים ארוכים. כשהשתחררתי מהצבא נסעתי לטיול הגדול לדרום אמריקה. כששבתי ארצה והחלטתי ללכת ללמוד, בשל הצטיינות יתר בתיכון נאלצתי ללמוד במכינה למקצועות ראליים באוניברסיטה העברית ולאחריה לימודי הנדסה תעשיה וניהול בשנקר. במהלך הלימודים התחלתי לעבוד בחברת יעוץ ולאחר מכן בתפקידי ניהול בתעשיה. התחתנתי עם דפנה והבאנו לעולם את דר בת, עטר בן, יובל בן ושני הבן. בנינו את ביתנו בחרות ובמקביל לעבודה בחוץ אנו מתחזקים משק מטעים. ורחלי, מה את עשית?
רחלי הייתי בגרעין עודד לכיש (עם ברוך, צפי ומרב) בצבא, הייתי מדריכה בתותחנים (שם גם פגשתי כמה חבר’ה. זוכרים, אלחנן, אלי ברבי, גידי פסח?). אח”כ למדתי ברחובות חקלאות לתואר ראשון ושני ועבדתי כאגרונומית מספר שנים ואז, ארזתי 2 מזוודות ענקיות, וטסתי לארה”ב בלי לדעת כלום. התמקמתי בבוסטון (נדב, מסור ד”ש לנורית אחותך), מצאתי לימודי חשיבה ביקורתית ויצירתית וכשסיימתי את התואר, שבתי ארצה לירושלים והתחלתי לעבוד במכון ברנקו וייס בפיתוח תוכניות והדרכת מורים בנושא טיפוח חשיבה ולמידה. היום, אני עדיין בברנקו וייס וגם מורה לביולוגיה (כן, רוני, את מודל עבורי עד היום). בנוסף אני אמא לנעמה ולנעה ואחת לשבועיים מגיעה לחרות למשפחה. מעניין אותי מה עוד חברים עשו. אבל, אם נעבור אחד ואחת נשב כאן עד מחרתיים או שבוע הבא. אבל כיוון שזה מעניין נתחלק לקבוצות לשני סבבים זריזים של שיתוף (שיהיה רק גירוי והתחלה לשיחות אישיות לא פורמליות לאחר מכן). לכן נקיים מפגש חברים זריז שאלת סבב ראשון: 2-3 דברים שבעיני היו הכי משמעותיים שעשיתי מאז סיום התיכון.
רולי שאלת סבב שני – חלום/שאיפה שיש לי לשנים הבאות.
רחלי לצערנו לא כולם איתנו הערב ויש גם חברים שהלכו לעולמם. באתר שבנה גיא תוכלו לקרוא יותר אבל אנו נזכיר את שמותיהם ונקרין את תמונתם.
רולי אביב זוהר, אביבה דורפן, אהוד מיכאלי, דני חביב, דני מרדעכי, זוהר מלכי, יובל מרקס, יובל שחר, יונית שפילמן, יוסי מלר, יעל נוי, יעקב ברקו, ציפי פלר, רון אשוח, שי צור.
רחלי גיא, איך היה לך לעבוד העל האתר ובכלל?
גיא אני רוצה לספר על התהליך שאני עברתי לקראת כנס המחזור כשביקשו ממני לקחת חלק בארגון הכנס, אני לא חושב שחשבו, וגם אני לא חשבתי, אני מודה, שזה יתפתח לאן שזה התפתח. בעוונותיי אני יודע ומכיר את רזי האינטרנט וחשבתי שיהיה נחמד לארגן דף לקראת כנס המחזור, כשדיברתי על זה בקול רם אמרו חלק מהמארגנים “תעזוב, זה הרבה מאמץ, בשביל מה, יש לנו ווטסאפ”… אז שרבטתי משהו ותוך כדי פתאום הבנתי איזה במה נפלאה אפשר לבנות כאן לקהילה שלנו: בוגרי רופין 73-79. אלבום תמונות משותף, מקום לכל אחד להתבטא ולשתף בסיפור שלו (הבמה הזו עוד לא מנוצלת מספיק, אני קורא אתכם לסדר… נצלו את הבמה). תוך כדי העשייה דיברתם איתי (חלקיכם) ושיתפתם, באופן אישי וגם בווטסאפ המופרע שלנו, נוצרו שיחות שהעיפו אותי שנים אחורה ועבדו על שרירי הנוסטלגיה שעות נוספות. פתאום דיברתי עם אנשים שלא שמעתי מהם 40 שנה… אבל חברים, גולת הכותרת מבחינתי הייתה ההכנה של דף ה”יזכור”. התהליך כלל שיחות נפש עם כמה מהקרובים, אחים, אחיות, עבודה על טקסטים, מחשבה על מה יכנס ומה לא, ומה ראוי יותר, ואיך. גיליתי כמה זה חשוב, לנו ולמשפחות הבמה הזו, הנצחה של יקיריהם. ו – כמה זה חשוב לי עצמי. אז חברים, כל מה שנותר לי לומר הוא שאתם חלק מנוף ילדותי, חלקכם נשארתם חלק פעיל בחיי וחלקכם לא, אבל אי אפשר להתכחש לכך שלקחתם חלק בעיצוב שלי ובמה שאני היום ואני אוהב אתכם על כך. לעת זיקנה אנחנו מתרככים ומרשים לעצמינו דברים שלא העזנו בעבר (אני מדבר בשם עצמי כמובן) אז הנה, כתבתי משהו, ורציתי לשתף אתכם: תובנות מאוחרות / גיא חצרוני אָדָם מֻרְכָּב מִנּוֹף יַלְדוּתוֹ כָּל פִּסָּה הִיא חֵלֶק מִמַּאֲרָג פָּנִים רַבּוֹת לְנוֹף יַלְדוּת וְהוּא לוֹחֵשׁ לָנוּ מִי אֲנַחְנוּ מְזַמֵּר אֶת זְמִירוֹתָיו. אָדָם מַרְכִּיב אֶת נוֹף יַלְדוּתוֹ בְּכָל שָׁנָה נוֹסָף רֹבֶד בְּכָל שָׁנָה פְּרָטִים נֶעֱלָמִים מְסַפֵּר אָדָם לְעַצְמוֹ סִפּוּר שֶׁמַּתְאִים לְמִדּוֹתָיו וְהַזְּמַן מְתַעְתֵּעַ.
רולי אבל, אנחנו כאן ומציינים את הגיענו לגיל 60. סה”כ הופכים תקליט נפל לכם האסימון? (אנחנו עוד יודעים מה המשמעות של מושג זה) וזה בכלל לא רע ואפילו די נחמד.
רחלי להיות בני 60 זה די מרשים, ממש לא רע ואפילו נעים. מה כל כך טוב ונעים בגיל 60? אז ככה, הספקנו לא מעט בחיים יש פרספקטיבה על הדברים והיום אנו יודעים שלא כל דבר הוא הכי חשוב בחיים. אפשר קצת להאט את הקצב, וגם לעשות שגיאות פה ושם, וזה לא בהכרח סוף העולם. אם יש נכדים אז אפשר להנות ולרוות נחת וכשעייפים מחזירים להורים והולכים בשקט לעשות מקלחת. יש יותר זמן לתרבות ולחברים, וגם את המשכנתא סיימנו או נסיים עוד ממש מעט שנים. את החיסון של הקורונה מקבלים כבר בין הראשונים ועדיין מסוגלים לטייל, לרקוד, לעבוד, לנהוג ו’לעשות חיים’. כבר ועדיין יכולים להיזכר בערגה בימי נעורים ועוד לתכנן ולחלום את הימים הבאים.
רולי אמנם כשהיינו צעירים בני 60 נחשב ממש זקנים אבל היום אנו יודעות ויודעים שגיל 60 זה ה-30 החדש. רגלינו קלות, הרבה פחות חובות וכבר יש יותר זכויות אז, זו סיבה טובה לצאת במחולות. נזמין את להקת בנות המחזור – אפרת ליבנה-רמתי, דבי אלחנני – גבירצמן, הדס בן אפרים – איזק, זוהר כהן-לי, מיכל שוחט – בורג, מירי מרגלית – ליפקונסקי, נחמה עצמון – רונן, עידית סמדר – פרץ. את יודעת, לא היינו רק פרובנציאליים, היו לנו גם חברים שהופיעו ברחבי אירופה – הרקדנים של להקת המחול של עמק חפר.
רחלי מה? מי היה שם?
רולי אבי (אבשלום) לוי, קרין מיכאלי, עופר ניר, ערן רותם, קובי ישראלי והם אפילו היו בסיבוב הופעות באירופה.
רחלי מעניין אם הם עוד רוקדים?
רולי את יודעת מה, בואי נזמין חלק מהנציגים בלהקה ועוד כמה חברים, שלא התעניינו אז בריקודים להפגין את כישוריהם. להקת הבנים: אבשלום לוי, עופר ניר, ערן רותם, קובי ישראלי, שמוליק שפירא אנו לא רק בעלי רגלים קלות אלא גם אצבעות מקלידות וראש זוכר ומתפתח.
רחלי רולי, אתה זוכר שכמה בנים שמו את האוטו של אביר בין שני עצים בחורשה של אזור ההתעמלות והוא לא היה יכול לצאת משם? מי עשה זאת, אתה זוכר?
רולי זורק כמה שמות, עם סימן שאלה. בואי נראה מה החבר’ה זוכרים.
רחלי אחלה, נעשה חידון בקהוט. החידון הוא תחרות בין הקבוצות (שאתם יושבים עתה) כל מנחה יכנס ליישומון קהוט =kahoot גם חברינו הרחוקים, מוזמנים להיכנס לאפליקציה.
רולי תגידי, איך בכלל הגענו הנה?
רחלי שאלה טובה, יש חבר’ה שכבר חודשים רבים הוגים, מדמיינים, מתכננים ומבצעים ודואגים להצלחת הערב ולהחייאת הקשר לפני כן. ועתה, מי היו על המלאכה? (לפי סדר א”ב) • אודי ארבל • אייל אופיר • בועז עופר – תרם את המקום • גיא חצרוני • דבי אלחנני גבירצמן • דליה דגני אדיר • לאה קורן איסוביץ’ • מיכל שוחט בורג • עומר גפני • ערן רותם • צפריר פלמן • קובי ישראלי • רובי אדיר • שמוליק שפירא • רולי כהן • רחלי יפה
רולי ועתה, לאחר התודות אנו יכולים להמשיך לבלות, להיפגש פנים אל פנים בשקט ולהשלים פערים, להעלות זיכרונות ומי שרגליהם קלות, יוכל לרקוד בלול.